עוולת הרשלנות מורכת מן ארבעה יסודות.
היסוד הראשון הינו קיומה של חובת זהירות, כלומר אחריות מינימאלית שנובעת מן יחסי שכנות שבין אדם לחבירו.
היסוד השני הינו הפרת חובת הזהירות, לרוב רכיב זה מתנקז במבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, כלומר נקיטת אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את הפרת החובה.
היסוד השלישי הינו קיומו של נזק, בהתאם לההגדרה לעיל כמעט כל חוסר או אובדן מתאים להגדרת הנזק.
היסוד הרביעי והחשוב ביותר הוא קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לקיומו של נזק. כלומר הפציעה נגרמה עקב אי הצבת תמרור "תן זכות קדימה" בסוף הרחוב.
אחריות רשות שלטונית ברשלנות טמונה בתשובה לשאלה האם יש עליה חובת זהירות על הנפגע ואם יש קשר סיבתי בין הפרת החוזה לבין קיומו של הנזק?
דוגמא וסיפור מצער בו טיפלנו עם סוף טוב ואופטימי יותר, שיבהיר את נושא הרשלנות.
למשרדנו הגיע אחיו של קטין סובל מנכות, המקרה החל בחודש אפריל 1994, נכנס הקטין עם אחיו הגדול ועם חברים משכונת מגוריהם לבניין נטוש ברחוב דיזנגוף בנתניה לשחק ולצוד יונים. תוך כדי צעידה על גג המבנה נתקלו רגליו במפגע, הוא נפל והחליק דרך פיר המדרגות מגובה עשרה מטרים, השתטח על הרצפה זב דם ואיבד את הכרתו. מאז ועד היום הנפגע מצוי במעקבים ובטיפולים, שכן כתוצאה מהתאונה נגרמה לו אפילפסיה קשה, פגיעות נוירולוגיות ואורתופדיות משמעותיות וגם ראייתו נפגעה. עם השנים הכיר בו הביטוח הלאומי כנכה בעל מאה אחוזי נכות לצמיתות.
כלומר עיריית נתניה במקרה זה, הפרה את חובת הזהירות, שכן לא נקטה כל אמצעי זהירות שהוא בנוגע למבנה הנטוש. הנזק שנגרם בגין הפרה זו הוא מסוג הנזק שחובת הזהירות בה למונעו ודי אולי לענייננו אם היה שלט או גידור ואף הריסה.
בסוף חודש יוני 2009 נסגר התיק. התובע, כיום בן 27 זכה בפיצויים של כ-2,100,000 שקל מעיריית נתניה ומבעלי המקרקעין, בתוספת כספים ותגמולים .ובסך הכל, פיצוייו יסתכמו בסך של כ-4 מיליון שקל!
