סיפור מסובך וארוך בשנים הגיע למשרדינו לפני למעלה מ-12 שנים
המדובר על חלקת קרקע אשר לקוח של משרדינו רכש בטעות ובתום לב, אך למרבה הצער לאחר מספר שנים התברר הוא רכש את החלקה הלא נכונה ובנה את ביתו במגרש שלא שייך לו.
השאלה המשפטית הבסיסית עליה ענתה כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע היא; "האם רכש המערער זכות קניינית במגרש מקרקעין, לנוכח העובדה כי לא נערך בינו לבין הבעלים כל מסמך בכתב, משנת 85', ואף עד היום, ואף לא תפס חזקה בפועל במגרש, מאז ועד היום".
לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיפים 7-8, עסקה במקרקעין טעונה רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים על פי חוק, ועסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".
כבוד ביהמ"ש סקר הלכות עיקריות, הדנות בדרישת הכתב המהותית ולא רק הראייתית, וחזר על הכלל התקדימי שביהמ"ש לא יאכוף ביצוע של עסקה במקרקעין שלא נערכה בכתב . ראו: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 192. ביהמ"ש הנכבד קבע, שבעניינו לא מתקיימות נסיבות חריגות שעולה מהם "זעקת ההגינות", דהיינו התגברות על דרישת הכתב באמצעות עקרון תום הלב, "והוא כאשר אחד מהצדדים נוהג בחוסר תום לב בהתנערותו מביצוע ההסכם, ומאידך גיסא היתה הסתמכות ממשית של הצד השני על ההסכם, כגון ביצוע בפועל של חלקו בעסקת קומבינציה וקבלת החזקה בנכס". וקבע שהבעלים מצידו לא נהג בחוסר תום לב אלא הלך לקראת התובע ששלח ב-94' בדרישה לביצוע ההסכם בע"פ משנת 85' ואילו גאזי לא שש לחתום על ההסכם בשל ויכוחים על תנאיה, אדרבא שגאזי ישב באפס מעשה ולא ביצע על פעולה לקידום הוצאת ההסכם אל הפועל ובכך גרם לגאזי לפלוש אל השטח בתום לב. ביהמ"ש הנכבד הקיש מעניין ת"א (י-ם) 1059/96 בן סירא נ' שלזינגר, תק-מח 2001(3), 4834). וקבע שלא מתקיימות ענייננו כל נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מעקרון הכתב הקבוע בסעיף 8 לחוק המקרקעין, והצדק יושב על כנו מבחינת התובע אם יקבל השבה משוערכת של הסכום ששילם בזמנו לדסוקי תמורת המגרש שביקש לרכוש.
בסיומו של יום עדיין העניין בהליכים אך כפי שנושבת הרוח נראה כי הלקוח שלנו ישאר בחלקתו אך יצטרך לשלם פיצוי סימלי בלבד.
